אלדד רפאלי

שותפות גורל

בלב ההוויה של בתי-חולים מפעמים קשרי גורל, תעצומות נפש ומסירוּת. כשנאיף אלטורה מערערה נזקק לתרומת כליה, התברר כי אשתו מתאימה כתורמת לחולת כליה מירושלים, וכי בנה של החולה מירושלים מתאים כתורם לנאיף. ההשתלה הצולבת שהתבצעה בסורוקה היא סיפור ישראלי מעורר השראה בהיבטים רבים, וגם בזה: צוות הרופאים כלל את פרופ’ יוסף חביב, מנהל המחלקה הנפרולוגית ואת המשתילים ד”ר עוז יקיר וד”ר עבד אבו גנים, מי שעשה היסטוריה ככירורג-משתיל הבדואי הראשון בישראל.

מערך השתלות הכליה בסורוקה, כמו בתי החולים ברחבי ישראל בכלל, הוא מיקרוקוסמוס ישראלי מרחיב-לב שבו חולים מכל קבוצות החברה מטופלים בידיו האמונות של צוות ישראלי מגוון, שרואה חשיבות עצומה בקשר האישי עם מטופליו. “עטפו אותנו מכל עבר״, נזכר שרון ציפורה מאופקים, שבגופו הושתלה כליה שתרם לו בנו ראובן, ומספר על האופן שבו עודד אותו פרופ׳ חביב כשהגיע אליו לראשונה, אפוף באי-ודאות, ועל פגישתו עם ד”ר אבו גנים, ש”התייחס אלי כל כולו, כאילו אני היחיד בעולם עבורו”. וד”ר אבו גנים מאיר זאת במילותיו שלו: “זה סימבולי עד כמה השתלת איבר בסופו של יום מחברת בין אנשים, כי אדם הוא אדם באשר הוא אדם.”